16/07/2026
ברוכים הבאים לשבוע העיצוב ירושלים 2026, כאן בבית הנסן.
לפני הכול, אני רוצה לפתוח בזיכרון של אדם שחסרונו מורגש מאוד השנה – אייל חיימובסקי ז”ל.
הכרתי את אייל מעל 20 שנה. אייל היה שותף לדרך. הוא האמין בירושלים, האמין בתרבות, והאמין באירוע הזה ובמקום הזה. נדמה לי שהוא היה שמח לראות את המקום הזה הערב – מלא באנשים שבאים לשאול שאלות ולא רק לתת תשובות. אני מבקש להקדיש לו את הערב הזה.
השנה בחרנו בתמה שקראנו לה “שער ניצחון”.
אני מודה, הנושא הזה פוגש אותי גם באופן אישי.
אני אוהד הפועל ירושלים. מגיל 3. לא מבחירה. לא רק בכדורסל או בכדורגל – אלא כדרך חיים. כמו כל אוהד, גם אני מכיר את ההתרגשות של ניצחון ואת האכזבה שבהפסד. אבל במשך השנים למדתי שהדבר החשוב ביותר בספורט הוא הדרך ולא רק התוצאה.
והדרך שלנו בספורט ובחיים נשנעת על חוקים וכללי משחק.
כל משחק מתחיל בהסכמה בסיסית: למשחק יש חוקים, יש שופט, יש קווים, ושגם אם אנחנו לא מסכימים עם ההחלטות – אנחנו ממשיכים לשחק.
ברגע שמישהו מחליט שהכללים לא חלים עליו, המשחק נגמר.
ואז מתחיל הכאוס.
אולי זו לא רק תובנה על ספורט.
אולי זו גם תזכורת לחברה הישראלית ולחברה הבינ”ל
בשנים האחרונות אנחנו מוקפים במאבקים. ברחובות, בשיח הציבורי, ובוודאי במלחמות בלתי פוסקות.
ובתוך כל אלה אנחנו שומעים שוב ושוב את הביטוי “ניצחון מוחלט”.
אבל דווקא השבוע הזה זו הזדמנות לשאול: האם יש בכלל דבר כזה?
בספורט יש מנצחים ויש מפסידים.
אבל במלחמה, גם כשהקרבות יסתיימו, נשארים שכול, כאב, פציעות, טראומה ומשפחות שחייהן השתנו לנצח.
במלחמה אין באמת מנצחים.
יש רק אחריות גדולה למה שנעשה ביום שאחרי.
אולי לכן בחרנו לעסוק השנה בספורט.
לא כדי לברוח מהמציאות, אלא כדי ללמוד ממנה.
ללמוד איך מתחרים בלי לשנוא.
איך שואפים לנצח בלי לשכוח את האנושיות.
ואיך בונים חברה שמבינה שכללי המשחק אינם מגבלה על החופש – הם התנאי לקיומו.
זה גם תפקידו של העיצוב.
לא רק לעצב חפצים ואסתטיקה, אלא לעצב רעיונות ולעודד שיח.
ולא רק לשקף את המציאות – אלא להציע לה עתיד.
אני מזמין את כולכם להסתובב, להתווכח, להתרגש, להסכים ולא להסכים.
בסופו של דבר הניצחון החשוב ביותר אינו על היריב אלא על הפחד, על האדישות ועל הייאוש.
תודה רבה, וברוכים הבאים לשבוע העיצוב ירושלים 2026.
—
דברי פתיחה, רן וולף, מנהל שבוע העיצוב ירושלים
בשנה הבאה בירושלים
